השיר "זוט עני" של אלה לי בהחלט מתייחס באופן חד וברור לקפיטליזם בשלילה ומביע השקפת עולם קומוניסטית. אני יודע שזה נשמע מטורף, גם בהתחלה לא האמנתי, אבל ישבתי קצת על השיר וזה ממש שם, אבהיר כעת בעזרת ניתוח שלו: ההתקפה העקשנית של אלה לי על תרבות הצריכה הקפיטליסטית בשיר "זוט עני" מתחילה כבר בשורה הראשונה - "לא מחפשת את הלאבי דאבי" - מה זה לאבי דאבי? לאבי דאבי זה הצגה מסחרית, קיטשית, שמאלצית ושיווקית של אהבה. זה סרטים הוליוודיים מתקתקים, פרסומות עם זוגות מצחקקים ואף יום שלם בלוח השנה הצרכני - יום האהבה. אלה לי לא מעוניינת בכל המסחור הזה של רגשות, היא דוחה את התרבות הקפיטליסטית כבר כאן! "לא בא לי אותך פה" - הנמען הזכר התמידי, שהוא למעשה האנשה של הקפיטליזם ואבהיר זאת בהמשך, כרגע אפשר רק להגיד - נראה שהנמען מציע לה את הלאבי דאבי, הווה אומר - את ה"אהבה" א-לה כוחות השוק. הקפיטליזם דוחף לאלה לי את המוצר הזה והיא מסרבת. לא בא לה את הלאבי דאבי שהנמען מציע לה, אז היא צועקת על הנמען לצאת מחייה, לצאת מהעולם שלה, צעקות "תצא!" שיחזרו שוב ושוב לאורך כל השיר, מבטאות את הרצון של אלה לי ביציאת המערכת הקפיטליסטית מחייה. אין לה כל כוונה לסבול את הנמען שמתחילת היצירה כופה על אלה לי את מערכת הערכים הבורגנית - לבנה - קפיטליסטית שלו. למעשה, האינטרו של השיר מתאר את התחושות של אלה לי בסוף "עלילת" היצירה, בעוד הבית הראשון מתאר את האירועים שהובילו לתחושות, כלומר - מדובר בשיר עם עלילה שאינה לינארית, תוצר סופי של המאורעות ולאחר מכן התחקות לאחר המקורות לתוצאה. מזכיר משהו? בהחלט - את "האזרח קיין", יצירת המופת הלא לינארית של אורסון וולס, בה עיתונאי מתחקה אחר קורות חייו של איל עיתונות בעקבות מותו, סרט המבקר עד מאוד את המערכת הקפיטליסטית, בהציגו דמות טייקון מעוותת במרכזו ומסע אל נבכיו האפלים. מדובר למעשה בארמז ראשון בשיר ליצירות אנטי קפיטליסטיות שקדמו לו. וכאן אנו מגיעים לבית הראשון שאלה לי מעבירה בסערה מוחלטת, כיאה לסערה שמתרחשת בתוכה. "בא לי כן אחד פנומנלי" - אלה לי נמצאת בעולם הזה ויש לה תקוות, היא מצפה למצוא אדם שמתאים לה, למרות ש, ובכך ניגע בהמשך - אין כזה. בכל מקרה, הדוברת בשיר כן בעלת אופטימיות מסוימת עם תחילת האירועים, ויוצאת אל העולם הגדול לחפש ולראות האם יש אדם אחר אשר ימצא חן בעיניה ויהיה חביב נפשה. ומה היא רוצה לעשות עם ה"אחד הפנומלי", מחמד נפשה כפי שיש היגידו? ובכן, מה שהדוברת תרצה לעשות עם אהובה זה לקחת אותו עמה לעמק וששניהם יצפו יחדיו בואלי. התגובה הראשונית למשאלתה של אלה לי היא פשוט "מה?!" וחסימת פירוש לניבים הסתומים הללו כעוד קטע משיר פופ גנרי, אבל לא, לחלוטין לא. עד כה ראינו כי אלה לי דאגה לשבץ סאבטקסט מאוד עמוק מתחת למילים שנדמות במבט שטחי כבנאליות, וכך גם כאן. כדי לפענח את משאלתה של הדוברת אקפוץ מעט קדימה ואפענח את "כי אני ילדה של טבע, אל תיקח אותי לבר". לכאורה גם שורה סתומה, אך למעשה - קצה החוט להבנת שתי השורות שלפניה. הנמען לוקח את הדוברת לבר למרות שהיא ילדה של טבע. הדוברת בזה לתרבות ה"YOLO", הבילויים והפאן של הנמען ("אל תיקח אותי לבר!" לאן כן? לעמק - לטבע!) ומחוברת למקום החמקמק שז'אן ז'אק רוסו (ועוד נחזור אליו בהמשך הניתוח. לא סתם יש כאן הרמז מקדים להוגה.) הגדיר בכתביו באופן כה מקסים - הטבע. חופשיות האדם מן הסיסטמה המדכאת והמרטשת ללא רחם את נפשנו. אלה לי היא ילדה של טבע. מי עוד ילד של טבע? נכון מאוד - אמיל, הלא הוא גיבור ספרו של ז"ז רוסו "אמיל, או על החינוך". אלה לי למעשה מדמה עצמה כאן לאמיל, הילד שגדל, חונך והתבגר באופן שונה לחלוטין מכל שאר החברה ובז לחומרנות המאפיינת אותה. היא גדלה באופן מסוים, כילדה של טבע, ילדה שאינה חלק מן ההתאבסות הצרכנית אדירת הממדים של הקפיטליזם, ולדאבונה גם כאשר היא מכירה בחור עם פוטנציאל מסוים שהיא מזהה בו (שאחרת לא הייתה מעניקה הזדמנות בעודה טוענת כי הסטנדרט שלה הוא "אחד פנומנלי".) הוא שבוי בקונספציה הקפיטליסטית למרות הכל ולוקח אותה לבר - אל "לב המאפליה" של הג'ונגל הניאו ליברלי. אגב, כאשר כתבתי בשורה הרביעית בפסקה הזו שניגע בהמשך בסיבה שאין באמת "אחד פנומנלי" - הווה אומר, אדם שמתאים לה, זו הסיבה - אמיל בסופו של דבר היה נטע זר בסביבתו ולא היה לו אף אחד, רוסו כמחנכו אף הבהיר לו שכנראה לא יהיה לו הרבה מגע אנושי עקב ייחודו. אמנם הייתה סופי, שהפכה במהלך הספר לבת זוגו של אמיל, אך רוסו כתב ולא סיים המשך לסיפורם, היצירה הלא גמורה "אמיל וסופי", בה גם סופי מתגלת כלא ראויה לאמיל, כמו הנמען בשיר, שבהתחלה נדמה ל"פנומנלי" אך לבסוף הוא התגלמות הקפיטליזם. עוד ארמז מאוד בוטה לאמיל ביצירה, ולא האחרון. מכאן אחזור לשתי השורות שקדמו לה בשיר, עתה משהבהרנו מה המאורע (ותסלחו לי על אי הלינאריות בניתוחי, אך אם אלה לי עשתה כן ארשה לעצמי להמשיך את מסורת הביקורת על הקפיטליזם המערבי בעזרת מתודות א לינאריות) אלה לי, שהנה "ילדה של טבע", כפי שכבר הבהרנו, רוצה לקחת את אהוב לבה אל העמק. עתה אנחנו מבינים ללא כחל וסרק מדוע - ילדת טבע, עמק, ההשפעה של "אמיל" שנוכחת ביצירה באופן אינטנסיבי.. אך יש יותר מזה - מן העמק, היא ואהובה יסתכלו על הואלי. מה ההבדל בין עמק לואלי? עמק זה טבע, ואלי זה "סיליקון ואלי", זה אמריקניזציה, זה הניאו ליברליזם זקוף הקומה וחסר הבושה באופן הבוטה ביותר. אך הדוברת אינה שם, בואלי, היא נמצאת בעמק, העמק שהנו למעשה העולם האוטופי הקומוניסטי, וזה בא לבטא דבר פשוט - משאלתה של הדוברת היא שגם בגוב האריות שהוא העולם הקפיטליסטי, ה"ואלי", היא ויקיר לבה יסתכלו עליו "מהצד" - מהעולם השמיימי שברצונם לחיות בו, עולם ללא מדינות, לאומים, מעמדות ורכוש פרטי - "העמק"; האוטופיה הקומוניסטית. ו"לא יגיד לי מה נראה לי לא יגיד לי מה נסגר" - רק עוד הבהרה שהיא רוצה את בן זוגה שם, שותף מלא להשקפת עולמה, לא אחד שכאשר הוא יקשיב לחזונה ולאמונותיה יתהה ולא יבין מה עומד מולו, יגיד לה "מה נסגר איתך?" לשמע הלך רוחה.. ומה ההמשך הרווח של "מה נסגר איתך?", "מה נראה לך?", תהיות שכאלו שמלוות בלא מעט זעם שאף אינו עצום אלא יוצא לחלוטין מבעד למילים - נכון מאוד, "מה נסגר איתך - פסיכית". וזהו המקור ל"פסיכי זה הקטע" שיהיה בהמשך - ההשקפות הללו, שהנמען, העולם הקפיטליסטי, שולל כפסיכיות - הן מה שראוי שיהיה, הן נכונות והן טובות ומיטיבות. הן "הקטע" - הן הדבר החיובי באמת כאן, לא משנה איך הניאו ליברליזם ינסו לצייר זאת. אני חייב גם לציין כאן שוב פעם את ההתכתבות של היצירה עם "אמיל" - ז"ז רוסו נודע לשמצה במה שאנשים תפסו כ"שגעון" \ "טירוף" \ "פסיכיות", במיוחד לאחר פרסום "אמיל", שהיה ספר שערורייתי שזכה לקיטונות בוז בזמן יציאתו ואף נשרף על ידי שלטונות הכנסייה. ארמזים חוזרים ונשנים להגותו של ז"ז רוסו, אכן, נקודה מעניינת. בכל מקרה, כעת אנו לסוף הבית הראשון, שרק מוכיח את מה שציינתי לעיל - אחרי הכישלון עם הנמען, שלקח אותה לבר, משמע, הכישלון עם מה שהתגלה כמערכת הקפיטליסטית שאכזבה אותה ולא הייתה קשובה אליה, הדוברת פשוט רוצה מישהו שנמצא באותו הלך רוח, מחשבה ואידאולוגיה כמוה; "שיקשיב לי", "שיעשה מה שאני רוצה".. זהות טוטאלית בין הדוברת לבין ה"פנומנלי" הרצוי, היא למדה את הלקח שלה מהתקלה שהיא תיארה בבית. הכי חשובות בחלק הזה הנן שתי השורות האחרונות - מושא האהבה האידאלי צריך להיות כזה שלא אכפת לו שיגידו עליו שהוא משוגע! הוא גם צריך לספוג מהלומות וקיטונות לעג מן המערכת הקפיטליסטית, נסיונות לצייר אותו בטירופו, כפי שהדוברת סבלה מהם, כדי שהיא תדע שהוא אכן יהיה חיובי ומתאים לה, והוא אינו עוד מתחזה או שעיניה אינן מהתלות בה, כפי שאירע עם הנמען. הפזמון חוזר על התמות שכבר אזכרתי כאן לא מעט - הדוברת מבהירה ש"זאת היא", היא פסיכית, היא שונה מכל שאר החברה הקפיטליסטית לחלוטין בהלך המחשבה שלה, ואם יש עוד כמו הנמען, אשר לא מסוגלים להתמודד או להבין את ה"פסיכיות" שהיא הלך המחשב הקומוניסטי, אין לה בהם כל צורך, והם יכולים להתנדף (במילים עדינות). אתעכב קמעה על עניין שגיאת הכתיב - ובכן, ברור שהדבר נבע גם מרצון בפרסום יחסי לשיר ושערורייה, אבל זה יותר עמוק מזה - "זוט עני" הנו ניב ידוע וחלק משמעותי מתרבות הפופ הקפיטליסטית ברשת העברית, מדובר בנדבך מרכזי של חלק לא קטן מתרבות ההבל הניאו ליברלית שמקיפה צעירות רבות הנשאו עיניהן אל אלה לי כאייקון של התרבות הזו. כך למשל הניב הפך פופולרי ע"י עמוד בשם "הפשוטע" שהנו עמוד מימז עם למעלה ממאה אלף לייקים, תופעת רשת עצומה וביטוי משמעותי לתרבות ההבל הקפיטליסטית. ע"י שימוש בביטוי הזה, שהנו שגיאת כתיב, אלה לי מציבה זאת מול פנינו - המלך הוא עירום. כל אותם הדימויים, הסמלים, האייקונים ורכיבי תרבות הפופ שלנו שבורים, שגויים ומשובשים מן היסוד. שגיאת הכתיב היא הצגה של השגיאה והשיבוש שבתוך כל מה שהניב מייצג. הבית השני ממשיך את מוטיב השיגעון, הדוברת פותחת אותו ב"קצת שרוטה" - היא מקבלת את תווית השיגעון ששמו עליה בשל האידאולוגיה שלה בנבזיות עד אין קץ וממשיכה.. והפעם היא מבהירה למעשה איך להיות כמוה, איך להפוך ל"ילדה של טבע" שחיה בראשה ב"עמק", ומנותקת מהמערכת המדכאת של הקפיטליזם, וזה מאוד פשוט למעשה לדבריה: תקראו את ז'אן ז'אק רוסו! למה? כי כדי "ללמוד את השיטה" אתה צריך "לעלות כיתה". מה זה לעלות כיתה אלמלא ארמז לאמיל? הדוברת טוענת שאתה צריך לחנך את עצמך לפי הגיגיו ורוחו של רוסו ודומיו על מנת להשיג את היציאה המבורכת מן הבועה הניאו ליברלית. דקלום כל האלפבית רק מבהיר זאת אף יותר - האלפבית הוא הבסיס של השפה העברית, הוא מה שבונה את המומנטום הלשוני הכביר הזה, וכך גם רוסו הוא הבסיס של המחשבה העצמאית, המנותקת מהניאו ליברליות חוסמת התודעה, ודרך קריאתו ישנו הבסיס לכל. עובדה היא שרוסו אף הקדים כל הוגה אחר שהתנגד לניאו ליברליות - מרקס, לנין, לסל, חומסקי.. כולם הגיעו אך לאחר ההוגה מז'נבה והושפעו ממנו עמוקות. בנוסף, החלק עם האלפבית הוא הכי מוזר ומשוגע מכל חלקי השיר, ובהחלט הכי פחות ברור במבט ראשון - בדיוק כמו הגותו של רוסו! אף לאנשים הבקיאים בספרות ובספרות העוסקות ברוח, קשה מאוד לקרוא את ספריו של רוסו ולהבינם לעומק. רוסו עצמו אמר על ספרו "האמנה החברתית" כי מי שיבין באמת מה הוא אמר בספר הזה יהיה חכם יותר ממנו עצמו. הוא נודע באי הבהירות של הטקסטים שלו ובשיגעון שאחז אותו בעת שכתב את רובם, בדיוק כמו השיגעון שאוחז באלה לי עת מדקלמת היא את האלפבית. בכל מקרה, לאחר שהיא הבהירה לקהל כיצד להיכנס לאותו הלך מחשבה כמוה היא ממשיכה ומבהירה לקהל גם שהיא בהחלט רוצה אותו כשותף אקטיבי למאבק למען שינוי הסדר הניאו ליברלי הלא שוויוני - בא לה אנשים שאיתם היא תוכל לעשות בלאגן! מה זה בלאגן אלמלא מהפכה ומהומות? בלאגן זה הפיכת דברים, כמו הפיכת הסדר הקיים. היא רוצה עמה אנשים שלא אכפת להם שהיא עושה "בושות בלי הפסקה" - מהן הבושות? ובכן, לכל אורך השיר היא מבהירה שהיא "פסיכית", "שרוטה" וכו' בעיניי החברה.. "בושות" זה כשאתה עושה משהו שהחברה תופסת באופן שלילי, כלומר, הבושות מצטרפות ל"פסיכי" ו"שרוטה" כסופרלטיב שמטרתו למעשה לתאר אחיזה בהשקפת עולם לא מקובלת חברתית בעליל. אם אתה תומך בהשקפות העולם של אלה לי, למרות העמדה השלילית כלפיהן בחברה, תצטרף אליה, היא מקבלת אותך בברכה. את מי אלה לי לא מקבלת? ובכן, זה מובהר בגשר שבסוף השיר: "אם לפעמים אני עושה את זה קשה" - יש כאן משמעות כפולה. מצד אחד - המאבק יהיה קשה, והיא מבהירה את זה, הפיכת הסדר הקיים זה לא דבר פשוט וזה יהיה קשה למשתתפים בכך עמה. המשמעות השנייה - היא בהחלט עושה את זה קשה להבין מה היא אומרת, בגלל הארמזים החבויים, הצורך בפרשנות וידע עולם כדי להבין מה רצונה להעביר וכו', יש כאן מעין התנצלות על הצורך לפרש את דבריה לעומק כדי להבינה, על כך שזה לא גלוי לקהל שמשתוקק לדעת מה יש לה להגיד. "אם לפעמים אני לא רוצה" - כן, גם לאלה לי יש נקודות חולשה וקשיים במאבק ובתחזוק התמידי של האידאולוגיה שלה, היא גם בת אדם והיא מפצירה כאן שייקחו זאת בהבנה. "אל תחליט לי" - פנייה תקיפה שוב פעם אל הנמען שהוא המערכת הקפיטליסטית, למרות כל הקשיים והבעיות שהיא הציגה קודם, שבהחלט משפיעים על התפקוד והמאבק שלה, זה לא מה שייתן לקפיטליזם דריסת רגל ואל לו לשמוח לאידה של אלה לי, כי המאבק יימשך בעוז. ובכן, בתחילת הפסקה הבהרתי שכאן אלה לי תראה מי לא יתקבל למאבק לפי השקפתה - "אם אתה קטן עליי, אני לא רוצה אותך פה" - אם אנשים קטנים, על כל התכונות השליליות של המושג שהן תככנות, עסקנות, צביעות, ניצול, פחדנות וכו', ינסו להתקרב לאלה לי ולקחת חלק במימוש שאיפותיה, היא לא רוצה אותם סביבה כלל וכלל. אלה לי למדה את ההיסטוריה של התנועה הקומוניסטית והיא יודעת טוב מאוד שהדבר שגרם למפלת הפרולטריון הנו "אנשים קטנים" שהסתובבו בהנהגת המדינות, הפרולטריון והכלכלה, ותמרנו את המערכת למען צרכיהם האישיים כאחרוני הטייקונים הניאו ליברלים במדינות המערב מוכה האמריקניזציה והפטריארכיה של 2020. היא לא רוצה שהחזון הקומוניסטי יקרוס שנית, ולכן עסקנים לא יתקרבו אל האוטופיה החדשה, למען הסדר הנאו ליברלי יימחץ אחת ולתמיד. לסיכום: אתם יכולים לזלזל בשיר פופ חד גווני ולחשוב שמדובר בעוד להיט שטחי חסר עומק, או שאתם יכולים לחדור לעומקו ולהבין אילו משמעויות מרתקות הוא נושא בתוכו, אני יודע שבחרתי להקשיב לאלה לי ולהבין אותה, אשמח אם גרמתי לעוד אנשים לעשות כן