היי חברים, אני פונה אליכם לתמיכה בגלל שאני באמת במצב לא קל. מאד קשה לי, אני מרגישה זרה וחריגה, ואני אשמח לכל אמפתיה מצדכם. אני חושבת שאני הסאחית האחרונה בתל אביב. כשאנשים מעשנים לידי אני מחייכת בבושה ומסבירה שאני לא יודעת לקחת לריאות. פעם בחור בטינדר הציע לי פייסל וחסמתי אותו כי חשבתי שזו רמיזה מינית. אני הבחורה הזו שיושבת במעגל עם עיניים לבנות בורקות ולא מבינה מה כזה מצחיק. אני הבחורה שאומרת "אבל אכלנו כבר פיצה, וצ'יפס בטטה ודוריטוס" כשכולם במאנצ' ומציעים להזמין גם גולדה. אני זאת שהכי משתלמת בדייטים כי היא מסיימת בקושי כוס יין ובתאכלס פינטזה מההתחלה על קולה זירו. מישהו שאל אותי בדייט אם יש כיוון ואמרתי לו לא יודעת, באתי במונית, למה אתה צריך טרמפ? אני זאת שאף פעם לא תורמת למעגל חברים, שאין לה אש, אין לה נייר ואין לה קססה. אין לי מושג מה זה קססה, נשמע לי קשור ורציתי להשתמש במילה. אנשים שואלים אותי 'אז מה? עושה חיים בתל אביב גרה ליד כל הברים?', ולא, לא. אני עורכת דין סאחית שעובדת מ-9 בבוקר עד 19 בערב ונרדמת לפני שהראש שלי נוגע בכרית. אני חולפת ליד הברים בדרך הביתה, וזו האינטרקציה הכי משמעותית שיש לי איתם. אני כ"כ סאחית שאני כותבת סחית עם א'. כיף איתי במסיבות, אבל רק בימי חמישי כי יום שישי אני לא עובדת, ולפעמים בשישי, תלוי אם אמא הכינה מפרום כי אחרי זה יציאה באה לי כבד. אני לא מכירה בכלל את האזורים בתל אביב, ומבחינתי פלורנטין היא מאורת פשע וקוק, ואם אסתובב שם ברחובות לבד יסחרו באחד החלקים החיוניים בגוף שלי. לפני שבועיים בחור שאל אותי אם אני רוצה שנתארגן, ואמרתי בטח אני כבר עם נעליים והכל, מה אתה לא מוכן? אני הבחורה שלא מבינה מה כיף בדייט ראשון בבית עם גלידה וסרט. מה גם שתמיד עובדים עליי עם הגלידה, ובסוף יש רק יין ואגוזי מלך מהבוידעם שממש לא הולכים טוב ביחד כי זה מייבש את החיים למה יש לך בבית רק מים מהברז אבל אני הבחורה החולונית של פעם שרגילה לדייטים ב"מקס ברנר" ליד קניון הזהב ומקבלת סטלה מעודף סוכר וממבטים רעים של מלצרים שמבקשים מהם עוד דובוני גומי בחינם. קוראים לי קרין, ואני הסאחית הזו שלוקחת דברים ברצינות (חוץ מפיקניקים בכיכר דיזינגוף, מה זה החרא הזה?) אפשר להצטרף לחבורה שלכם?..